החל מהיום ייפתחו בהדרגה כל מוסדות החינוך ומקומות העבודה לאחר סגר ארוך, והתחושה היא שהחיים מתחילים לחזור למסלולם אחרי תקופה ארוכה שהכל נעצר.
אנחנו המבוגרים מתורגלים בחזרות לשגרה- למשל אחרי חופשה או מעבר דירה- אנחנו יודעים להמשיך כמעט בדיוק מהנקודה שבה הפסקנו לפני שעצרנו.
אצל הילדים זה קצת שונה, אנחנו מכירים את זה כמעט מכל שינוי או מעבר בחיים שלהם, שמצריך תהליך סבלני של הסתגלות: כניסה לגן חדש, גמילה, מעבר למיטה חדשה, אח חדש במשפחה, וכיו"ב.
חשוב לתת להם זמן, ולא לצפות מהם לעשות את המעבר החד הזה בקלילות ובמהירות שבה אנחנו נחזור לעבודה אחרי חודשיים בבית.
תנו מקום לתקופה הזו שעברתם יחד, למנעד הרגשות שחוויתם ביחד, העליות והמורדות, ותנו להם זמן להתסגל מחדש- הרי לא הכל רגיל, להפך: כמעט הכל השתנה להם.
הם חוזרים למסגרות אחרות ממה שהכירו לפני כן- הכל מאד ראשוני, גילוי תוך כדי תנועה, ניסוי וטעיה. אבל הדבר הכי יציב ובטוח על רקע השינויים נשאר הבית, המשפחה, הכוח הגרעיני שלכם שרק התחזק בתקופה הזו.
נסו להיות קשובים ולתת לכל ילד את הקצב הנחוץ לו, את המינונים הנכונים. חזקו אותם במה שמצליח, תמכו בהם איפה שקשה, הקשיבו להם ולחוויות שלהם, נסו לחשוב ביחד על הצעות לפתרון, וגלו סבלנות וסובלנות גם כלפי הצוותים שנתקלים בהנחיות מאתגרות.
שתהיה חזרה נעימה למסגרות לכל הילדים והילדות, ההורים וההורות.
*לקוח מתוך סדרת הטיפים #להתבודד_ביחד, שפורסמו בתקופת הקורונה בעמוד הפייסבוק שלי.
