הרשת מוצפת בהמון גישות ורעיונות איך להתמודד עם כל הזמן המשותף הזה עם הילדים.
אי אפשר להסתובב, כל התכניות בוטלו, והמילה שהכי חוזרת על עצמה היא: שגרה.
איך מייצרים בכלל שגרה, סדר יום, כשהכל מסביב בכזה אי סדר?
לכל אחד מבני הבית יש שגרה וסדר יום אחר משלו, איך בונים לו"ז שיכול להתאים לכולם?
ואני שואלת: האם מוכרחים?
הרי המתבגרים לא פועלים על אותו שעון בכלל, וגם לא על אותו מערך של דרישות וציפיות מהם כחלק מההתנהלות הביתית. מצד שני, לילדים בגיל הרך מאוד חשוב לפעול בתוך מסגרת ידועה מראש, זה מרגיע אותם.
אז מה אני בכל זאת מציעה? לחפש את האמצע.
הנה 5 עקרונות מנחים:
1. בעיני הכי חשוב זה לשתף את הילדים בחשיבה. לתת להם להציע רעיונות, לבקש דברים. יש פה הזדמנות עבורם לבטא את עצמם ולהרגיש משמעותיים בקבלת ההחלטות המשפחתית.
2. לבנות סדר יום תואם גיל וצרכים, ככל האפשר. לפעמים צריך יותר מלו"ז אחד משותף לכולם.
3. לנסות להיות ריאליים מבחינת חלוקת הזמן- סדר יום שמחולק לחצאי שעות או לפעילויות שמתחלפות מדי שעה, הוא שאפתני מדי ולא יחזיק מעמד, או יותר נכון- אנחנו לא נחזיק מעמד… גם בגן או בטירונות אין כזה לו"ז צפוף 🙂
לעומתו, סדר יום שמחלק את היום בכלליות ל-4 (בוקר/ צהרים/ אחהצ/ ערב), מאפשר מרווח נוח לפעילויות שונות וגם מרחב נשימה וגמישות.
4. עוגנים- נקודות ביום שלא כדאי להזיז ממקומן. הדוגמה הקלאסית היא ארוחות. אם יש מישהו מבני הבית שיש לו צרכים מיוחדים, למשל אם הוא רגיל לאכול מוקדם מהשאר, או זקוק לשנת צהריים, זה הופך לעוגן עבור כל השאר וסדר היום חייב להתחשב בו ולהתאים אליו.
5. המטרה היא קודם כל להעביר את הימים בנעימים. אל תפחדו משבירת השגרה, מגמישות, ממשימה שנמתחת לאורך חצי יום. אם נחמד להם- שימשיכו, יש זמן! זה דווקא כיף מדי פעם לגוון ולהפתיע: היום ניקח את ארוחת הבוקר למרפסת/ לחצר, או נישאר בפיג'מה כל היום, ואולי היום נישן באוהל?…

*לקוח מסדרת הטיפים #להתבודד_ביחד שפורסמו בתקופת הקורונה בעמוד הפייסבוק שלי