(*פוסט שנכתב במסגרת סדרת הטיפים #להתבודד ביחד בתקופת הקורונה בעמוד הפייסבוק שלי, אבל מתאים להמון סיטואציות בחיים שבהן צריך לתווך לילדים משהו חריג שקרה.)
בוקר ראשון לחופש המאוד גדול, שלאיש אין ממש מושג מתי הוא יגמר, והילדים מתחילים לחפש תשובות. צודקים! הילדים הבוגרים כבר יודעים לקרוא, מבינים את הקונספט של חדשות וכל השאר מגיע אליהם דרך החברים- האמיתיים וברשתות. הצעירים יותר תוהים למה לא הולכים למסגרות ומה קורה מעל ראשיהם.
אני תמיד מאמינה בלהגיד את האמת. לכל גיל אפשר להתאים את האמת בצורה קצת אחרת, מבחינת טון הדיבור, הוספה/ החסרה של פרטי מידע, חיבור למושגי זמן מוכרים, אבל חייבים להסביר את מה שכן ידוע: נכון לעכשיו ועד להודעה חדשה, אנחנו פה ביחד. יש בישראל מחלה מדבקת וכדי לשמור על כל הילדים שלא ידבקו, הכל סגור וכולם בבתים עם המשפחות שלהם.
>>> טיפים לשיחה החשובה הזו:
1. אל תדלגו עליה. חוסר ודאות מייצר פחד. מידע מרגיע ונותן בטחון.
2. בגיל הרך, נסו לתת כמה שפחות פרטים ולספר סיפור מסגרת שמשאיר אותם בטווח המושגים המוכרים- מחלה, הדבקה, החלמה, כיף, חופש, משפחה.
3. אם יש טווח גילאים גדול בבית, חשוב להכין את הילדים הבוגרים לרמת המידע הבסיסית של הצעירים, כדי שיקפידו עליה בשיחה ולא יבלבלו אותם.
4. גם אם אנחנו בלחץ, חשוב לנסות לא להעביר הלאה את הדאגה שלנו. הילדים מרגישים הכל. נסו להגיד את הדברים בקור רוח ובטון מרגיע, כאילו אתם בטוחים שיהיה בסדר. הם מסתכלים עלינו כדי להבין את עצמם. אם לנו קשה, הם מבינים שגם להם אמור להיות קשה.
5. תמיד עדיף להדגיש את ה"יש" מאשר את ה"אין"- במקום להגיד "מהיום אין גן/ בית ספר", אפשר לומר "מהיום אנחנו מבלים המון ביחד!". להראות את היתרונות במצב החדש. אפשר להתחיל לחשוב על רעיונות מה לעשות עם הזמן המשותף החדש שנוצר.
6. להשתדל להכיל כל רגש שזה יציף אצלם. לתת לזה מקום ולגיטימציה. יכול להיות שזה ידאיג אותם- זה בסדר גמור. אם תשדרו להם שהכל בסדר ואתם יודעים מה לעשות- הם יתאימו את עצמם.
